
יהודה שוורץ
דוֹקטוֹר
ראש המחלקה לריאות איכילוב

מחלת ריאות חסימתית כרונית (Chronic obstructive pulmonary disease, COPD) היא מחלה נשימתית נפוצה הנגרמת מנזק לרקמת הריאות. המחלה מאופיינת בתהליך דלקתי שגורם להיווצרות חסימה בדרכי הנשימה, אשר מתבטאת בתסמינים כמו שיעול כרוני עם כיח, קוצר נשימה, ״צפצופים״ בנשימה וכו׳. הגורם העיקרי למחלת ריאות חסימתית כרונית הוא עישון.
למחלת ריאות חסימתית כרונית שתי צורות עיקריות:
- אמפיזמה – מצב המאופיין בנזק לנאדיות הריאה שגורם לאגירת אוויר בתוך הריאות וקושי בתהליך שחלוף הגזים בריאות (קליטת חמצן ופליטת פחמן דו חמצני).
- ברונכיטיס כרונית – מצב המאופיין בדלקת בדרכי האוויר הנקראים סימפונות (ברונכים), שגורמת לעיבוי דופן הסימפונות והיצרות שלהם, וגם ייצור מוגבר של כיח.
לחלק מהמטופלים יש בעיקר סימפטומים של אמפיזמה או של ברונכיטיס כרונית, ויש מטופלים שיש להם סימפטומים משולבים של שתי הצורות.
מחלת ריאות חסימתית כרונית מאופיינת בהתקפים (החמרות) – תקופות בהם הסימפטומים חמורים יותר מאשר ביום-יום, שעשויות להימשך מספר ימים עד שבועות. החמרות יכולות להיגרם מטריגרים שונים, למשל זיהום נשימתי כמו שפעת, זיהום אוויר, מזג האוויר ועוד.
מחלת ריאות חסימתית כרונית נוטה להחמיר לאורך הזמן, במיוחד אם המטופל ממשיך לעשן, מה שעשוי להתבטא בהחמרת התסמינים היום-יומיים ועליה בתדירות ההחמרות החריפות. יחד עם זאת, קיימים טיפולים שעוזרים לאזן את הסימפטומים, לשפר את איכות החיים ולהפחית את הסיכון לסיבוכים. הפסקת עישון תורמת גם היא לשיפור במחלה.
איך מאבחנים מחלת ריאות חסימתית כרונית?
התסמינים של מחלת ריאות חסימתית כרונית אינם ספציפיים ויכולים להטעות עם מחלות אחרות, ולכן חלק מהמטופלים מאובחנים בשלב מתקדם יחסית כאשר הסימפטומים קשים. כאשר עולה חשד קליני למחלת ריאות חסימתית כרונית הצעד הראשון הוא ראיון רפואי ובדיקה גופנית שעוזרים לרופא לאפיין את התסמינים. הבירור עשוי לכלול את הבדיקות הבאות:
- בדיקת אוקסימטריה (סטורציה): בדיקה פשוטה ומהירה המבוצעת במרפאה באמצעות גלאי שמולבש על האצבע וקורא את רמת החמצן בדם (סטורציה) דרך העור. בחלק מהמקרים המטופל מתבקש להתהלך מספר דקות על מנת לבדוק אם הסטורציה יורדת לאחר ההליכה.
- בדיקות דם: בדיקת גזים בדם עוזרת להעריך את היכולת של הריאות לקלוט חמצן ולפלוט פחמן דו חמצני. בדיקות דם נוספות עוזרות לשלול מצבים אחרים בעלי תסמינים דומים, וישנן בדיקות לזיהוי מצבים גנטיים שיכולים לגרום למחלת ריאות חסימתית כרונית (חסר אלפא-1-אנטיטריפסין), במיוחד אצל מטופלים צעירים.
- בדיקות הדמיה: עוזרות לזהות שינויים אופייניים למחלת ריאות חסימתית כרונית, וגם לעקוב אחרי התקדמות המחלה. לרוב מבוצעות הבדיקות הבאות:
- צילום חזה: מראה לפעמים שינויים אופייניים למחלת ריאות חסימתית כרונית, וגם עוזר לשלול מצבים אחרים כמו אי ספיקת לב או דלקת ריאות.
- סי-טי (CT) חזה: נותן תמונה מפורטת של הריאות שיכולה להראות שינויים אופייניים לאמפיזמה ו/או ברונכיטיס כרונית, וגם מאפשר לעקוב אחר התקדמות המחלה ולזהות סיבוכים.
- בדיקות תפקודי ריאות: פאנל בדיקות שעוזר לקבוע את האבחנה, להעריך את חומרת המחלה וגם לעקוב אחר התקדמות המחלה. הבדיקות פשוטות לביצוע, מהירות ואינן פולשניות או כואבות, אבל עשויות להיות מעייפות עבור חלק מהמטופלים, במיוחד כאשר המחלה מתקדמת יחסית.
- ספירומטריה: בדיקה במהלכה נושפים חזק לתוך מכשיר המודד פרמטרים שונים כמו נפח האוויר הננשף ומהירותו. הבדיקה קובעת את האבחנה של מחלת ריאות חסימתית כרונית ואת חומרת המחלה, ומאפשרת לעקוב אחר התקדמות המחלה.
- מדידת נפחי הריאות: המכשיר מודד את נפחי האוויר הריאות במצבים שונים, למשל מילוי הריאות באוויר ולאחר נשיפה מלאה, ומאפשר לזהות מצבים של אגירת אוויר בריאות.
- מבחן מאמץ: בחלק מהמקרים תפקודי הנשימה נבדקים גם לאחר מאמץ גופני כמו שימוש במשטח ריצה (הליכון) או אופני כושר.
איך מטפלים במחלת ריאות חסימתית כרונית?
הטיפול במחלת ריאות חסימתית כרונית נועד לשפר את הסימפטומים, למנוע החמרות ולהאט את התקדמות המחלה, וכן להפחית את הסיכון לסיבוכים. הפסקת עישון היא מרכיב חשוב בטיפול ב-COPD, ועוזרת למניעת התקדמות המחלה.
טיפול תרופתי במחלת ריאות חסימתית כרונית
עיקר הטיפול במחלת ריאות חסימתית כרונית הוא תרופות שניתנות דרך משאף או נבולייזר (מכשיר אינהלציה), ומטרתן להפחית את התגובה הדלקתית בדרכי הנשימה וכן להרחיב את דרכי האוויר. התרופות מחולקות לכמה קטגוריות עיקריות:
- מרחיבי סימפונות: משאפים המכילים חומרים שמרפים את השרירים בדרכי האוויר וכך משחררים את החסימה ומקלים על הנשימה. קיימים מרחיבי סימפונות ארוכי-טווח לשימוש יום-יומי קבוע ומרחיבי סימפונות קצרי-טווח בעלי פעולה מהירה לשימוש בעת הצורך.
- משאפי סטרואידים: סטרואידים הם חומרים שמפחיתים תגובה דלקתית. נטילתם דרך משאף ממקדת את פעולתם לריאות.
- משאפים משולבים: קיימים משאפים המשלבים בתוכם כמה סוגים של מרחיבי סימפונות, או שילוב של מרחיבי סימפונות וסטרואידים.
- סטרואידים פומיים (כדורים): במצבי החמרה ניתן לטפל באמצעות כדורי סטרואידים שמשפיעים באופן סיסטמי על הגוף ומפחיתים את התגובה הדלקתית. טיפול זה מיועד לתקופות קצרות בלבד, מפני שבנטילה ממושכת יש לסטרואידים תופעות לוואי בעייתיות.
- מעכבי פוספודיאסטראז: תרופות שחוסמות את פעילותו של אנזים בשם פוספודיאסטראז, שיש לו תפקיד בתגובה הדלקתית במחלת ריאות חסימתית כרונית. התרופות מסייעות גם להרפיית דרכי הנשימה, וכן להפחתת סמיכות הכיח ומקלות על פינוי הכיח. הן ניתנות בצורה נשאפת או בכדורים.
- אנטיביוטיקה: למטופלים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית יש לעתים קרובות זיהומים חיידקיים כרוניים בדרכי הנשימה, וזיהומים נשימתיים הם בפני עצמם טריגר להחמרות חריפות. אנטיביוטיקה מהווה חלק מהטיפול בהחמרות חריפות של המחלה.
טיפולים נוספים למחלת ריאות חסימתית כרונית
- טיפול בחמצן: חלק מהמטופלים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית נעזרים בתוספת חמצן דרך צינור דק שמזרים את החמצן לאף (משקפי חמצן). מטופלים מסוימים משתמשים בחמצן רק בזמן השינה או בזמן פעילות פיזית, ואחרים נעזרים בחמצן כל הזמן.
- תמיכה נשימתית לא פולשנית: חלק מהמטופלים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית נעזרים במכשיר בשם BiPAP – Bilevel positive airway pressure ששומר על דרכי האוויר פתוחות בזמן השינה.
- שיקום ריאתי: תוכניות הטיפול במחלת ריאות חסימתית כרונית כוללות בחלק מהמקרים שיקום ריאתי, במיוחד לאחר אשפוז בשל החמרה. השיקום הריאתי כולל תוכנית טיפול רב-תחומית המותאמת אישית למטופל ומשלבת פיזיותרפיה נשימתית, תרגילי התעמלות וטכניקות נשימה, ייעוץ תזונתי ועוד.
- חיסונים: זיהומים נשימתיים הם גורם עיקרי להחמרות חריפות, ולכן מטופלים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית צריכים לקבל חיסונים לשפעת ולפנאומוקוק (חיידק הגורם לדלקת ריאות).
- טיפול בחסר אלפא-1-אנטיטריפסין: חסר אלפא-1-אנטיטריפסין (AAT) הוא מצב גנטי שמעלה את הסיכון לפתח מחלת ריאות חסימתית כרונית, במיוחד בגיל צעיר יותר. קיימים טיפולים תרופתיים שעוזרים להגביר את ייצורו של האנזים החסר בגוף, וניתן לקבל את האנזים החסר דרך עירוי.

טיפול כירורגי במחלת ריאות חסימתית כרונית
ניתוח עשוי להוות חלק מהטיפול במקרים מסוימים של אמפיזמה קשה שהטיפול התרופתי לא מספיק כדי לאזן אותה. הניתוחים למחלת ריאות חסימתית כרונית כוללים:
- כריתת בולה, בולקטומי (Bullectomy): בולות (Bullae) הן חללים שנוצרים בריאות כתוצאה מהרס רקמת הנאדיות באמפיזמה, והן יכולות ללכוד אוויר בתוכן. בולות גדולות מאוד יכולות לגרום לקשיי נשימה. ניתוח לכריתת הבולות יכול לשפר את זרימת האוויר בריאות.
- ניתוח להפחתת נפח הריאה: אחת הבעיות באמפיזמה היא לכידת אוויר בריאות, מה שגורם לריאות להתנפח מעבר לגודל התקין ומקשה על זרימת האוויר בריאות ועל תהליך שחלוף הגזים. בניתוח זה כורתים חלק קטן מרקמת הריאות הפגומה בחלקים העליונים של הריאות, כך שנוצר יותר מקום בחלל החזה להתפשטות של רקמת ריאה תקינה ולפעילות תקינה של הסרעפת (שריר שמשתתף בתהליך הנשימה).
- פרוצדורה אנדוסקופית להפחתת נפח הריאה (Endobronchial valve): פעולה מיקרו-פולשנית המבוצעת תחת ברונכוסקופיה (בדיקה של דרכי הנשימה מבפנים באמצעות מצלמה), במהלכה מתקינים שסתום חד כיווני זעיר בתוך דרכי הנשימה, שמונע מהאוויר להיכנס לחלק הפגום בריאות בזמן השאיפה, אבל מאפשר לאוויר וכיח לצאת בזמן הנשיפה. בדומה לניתוח להפחתת נפח הריאה, הפעולה הזו מאפשרת לרקמת הריאה התקינה להתפשט כראוי בחזה, ומשפרת את יכולת הנשימה.
- השתלת ריאה: במקרים קשים במיוחד של מחלת ריאות חסימתית כרונית הטיפול היעיל ביותר הוא השתלת ריאה. זהו ניתוח מורכב שמתאים רק למטופלים שעונים על קריטריונים ספציפיים.
חוות דעת שניה במחלת ריאות חסימתית כרונית – למה זה חשוב?
מחלת ריאות חסימתית כרונית היא מחלה נפוצה שמשפיעה על חייהם של מטופלים רבים ומשפחותיהם. היא עשויה להיות קשה לטיפול ונוטה להחמיר עם הזמן, ועלולים להיות לה סיבוכים מסוכנים כמו מחלות לב ואפילו סרטן ריאות. לכן, חשוב להתייחס למחלת ריאות חסימתית כרונית במלוא תשומת הלב על מנת להבטיח את הטיפול הטוב ביותר.
מתי צריך לפנות לחוות דעת שניה?
- כאשר ישנו ספק בנכונות האבחנה.
- לפני התחלת תוכנית טיפול, במיוחד תוכנית מורכבת והתערבות כירורגית, מכיוון שהגורם העיקרי להצלחת הטיפול הוא תוכנית טיפולית מדויקת.
- כאשר הטיפול לא מניב תוצאות טובות מספיק, או במקרה של החמרה במצב למרות טיפול.
מה היתרונות של חוות דעת שניה?
- רופאים הם בני אדם והם עלולים לטעות. תמיד כדאי לקבל פרספקטיבה נוספת.
- חוות דעת שניה מפחיתה משמעותית את הסיכון לטעות רפואית, למשל אבחנה שגויה של COPD במקרה של מחלת ריאות אחרת, מה שעלול להוביל לטיפול לא מתאים.
- מצד שני, כאשר שני רופאים ממליצים על אותו הטיפול, הסיכון לטעות רפואית הוא מזערי.
- ניתן לקבל חוות דעת שניה מפולמונולוג (רופא ריאות) בעל מומחיות ספציפית בטיפול במחלת ריאות חסימתית כרונית, ולא פולמונולוג כללי.
- מומלץ לקבל חוות דעת שניה מרופא מבית חולים גדול כמו איכילוב או שיבא. בתי חולים אלה מציעים את המגוון הרחב ביותר של אפשרויות טיפול, ומשתמשים בכל שיטות האבחון והטיפול המודרניות.
- אין רופא שמחזיק בכל הידע הרפואי, קורא את כל הפרסומים בעיתונות הרפואית המקצועית, משתתף בכל הכנסים וכו׳. רופאים שונים יכולים לתרום מידע שונה.
- לרופאים שונים יש לעתים גישות טיפוליות שונות המועדפות עליהם, ורופא אחר יכול להציע גישת טיפול נוספת.
- חשוב לקבל חוות דעת שניה מרופא שאינו עובד עם קופת החולים, מכיוון שקופות החולים לפעמים מקדמות טיפולים מסוימים מסיבות שלהן.
- פניה לחוות דעת שניה היא פרקטיקה מקובלת ונפוצה במדינות המערב (ארצות הברית ומדינות אירופה).
מה החסרונות של חוות דעת שניה?
- חוות דעת שניה היא בתשלום, והמחיר מתחיל מ-1500 ש״ח.
- תצטרכו להגיע פיזית לתל אביב כדי להיפגש עם הרופא.

למה כדאי לטפל במחלת ריאות חסימתית כרונית בטופ איכילוב?
מחלת ריאות חסימתית כרונית יכולה להיות מורכבת לטיפול, אבל קיים מגוון אפשרויות טיפוליות שיכולות להביא להטבה משמעותית בסימפטומים ולהאט את קצב התקדמות המחלה. לטיפול במחלת ריאות חסימתית כרונית בטופ איכילוב מגוון יתרונות:
- זמינות התור: תוכלו להגיע לביקור אצל מומחה ריאות מוביל, אפילו פרופסור ידוע, תוך 2-3 ימים לאחר פנייתכם.
- אפשרות בחירה ברופא המטפל: תוכלו לבחור באופן אישי את הרופא המתאים לכם ביותר על סמך ניסיונו הקליני ומומחיותו בטיפול בבעיה הרפואית הספציפית שלכם, למשל פולמונולוג מומחה בטיפול ב-COPD.
- קבלת טיפול מרופאים מובילים בתחומם: צוות הרופאים שלנו מורכב מהרופאים הבכירים ביותר בתחומם בישראל, כולל פרופסורים ומנהלי מחלקות שאי אפשר להגיע אליהם דרך קופות החולים.
- ייעוץ מעמיק ויסודי: ביקור אצל רופא בקופת חולים נמשך 10-15 דקות. בזמן זה קשה מאוד לרופא לאסוף היסטוריה רפואית, לבחון את הבדיקות הקודמות, לקבוע טיפול, להסביר את הטיפול למטופל ולענות על שאלות. לעומת זאת, ביקור פרטי אצל רופא נמשך כשעה. בזמן זה הרופא יכול לשוחח בנחת עם המטופל, לערוך בדיקה גופנית קפדנית, לעבור על כל הבדיקות והטיפולים הקודמים, לדון באפשרויות הטיפול וגם לענות על כל שאלותיכם.
- הפניה לשיטות האבחון והטיפול המתקדמות ביותר: לעתים רופאים בקופות החולים נמנעים מלהפנות מטופלים לבדיקות וטיפולים יקרים. רופא פרטי אינו קשור להסכמים עם קופת החולים ומפנה לבדיקה או לטיפול הנחוצים ללא קשר לעלותם. קופת החולים מצידה משלמת (נותנת טופס 17) לבדיקות וטיפולים שנקבעו על ידי רופא מומחה.