שלפוחית רגיזה, נקראת גם פעילות יתר של שלפוחית השתן (Overactive bladder, OAB), היא תסמונת המאופיינת בצורך מוגבר ודחוף לתת שתן. זהו מצב רפואי שכיח שיכול לגרום להפרעה משמעותית באיכות החיים, וכרוך לעתים קרובות בקושי רגשי ובפגיעה בתפקוד היום-יומי ובחיי החברה. יחד עם זאת, קיימים היום טיפולים לשלפוחית רגיזה שיכולים להביא לשיפור ניכר בחיי המטופלות והמטופלים.
שלפוחית רגיזה שכיחה יותר בקרב נשים, והסיכוי לפתח אותה עולה עם הגיל. שינויים הורמונליים בגיל המעבר קשורים להתפתחות שלפוחית רגיזה, וכן מצבים המשפיעים על מערכת העצבים, כגון סכרת, מחלות נוירולוגיות ופגיעה נוירולוגית לאחר שבץ מוחי או פציעה בחוט השדרה. שלפוחית רגיזה יכולה גם להיגרם מצריכה מוגברת של קפאין ואלכוהול ומתרופות מסוימות, למשל משתנים ותרופות המשפיעות על מערכת העצבים. יחד עם זאת, לא תמיד יש סיבה ספציפית שגורמת לשלפוחית רגיזה.
הסימפטום העיקרי של שלפוחית רגיזה הוא דחיפות במתן שתן – צורך פתאומי ודחוף לתת שתן וקושי להתאפק. כמו כן, שלפוחית רגיזה יכולה לגרום לתדירות מוגברת של מתן שתן ביום ו/או בלילה, ולעתים גם לבריחת שתן.
איך מאבחנים שלפוחית רגיזה?
תהליך הבירור של שלפוחית רגיזה מתחיל מראיון רפואי שמטרתו לאפיין את הסימפטומים ולזהות גורמי סיכון. הראיון יכול לכלול שאלות לגבי הרגלי השתיה, שימוש בתרופות וכו׳. הרופא עשוי לבקש מהמטופל/ת למלא יומן השתנה המתעד את צריכת הנוזלים ומתן השתן לאורך מספר ימים. בהמשך מבוצעות בדיקות במטרה לקבוע את האבחנה ולשלול מצבים אחרים שעשויים להתבטא באותם סימפטומים. תהליך הבירור של שלפוחית רגיזה עשוי לכלול את הבדיקות הבאות:
- בדיקת שתן כללית: עוזרת לזהות מצבים אחרים שיכולים להתבטא בתסמינים דומים, למשל זיהום בדרכי השתן. במידת הצורך מבוצעת גם תרבית שתן.
- בדיקות הדמיה: עשויה להתבצע בדיקת אולטרא-סאונד לדרכי השתן ולמדידת שארית השתן לאחר התרוקנות. בדיקות הדמיה נוספות מבוצעות לעתים בהתאם לחשדות קליניים למצבים מסוימים שיכולים להתבטא בסימפטומים דומים.
- ציסטומטריה (Cystometry): בדיקה לקיבולת שלפוחית השתן וללחצים המופעלים עליה, המבוצעת באמצעות קתטר המחובר למד לחץ.
- מבחנים אורודינמיים (Urodynamic study): בדיקה מפורטת לתפקודים השונים של שלפוחית השתן. הבדיקה מבוצעת באמצעות קתטרים מיוחדים המחוברים למחשב שמודד פרמטרים שונים בזמן מילוי שלפוחית השתן במים וריקון השלפוחית, כגון קיבולת השלפוחית, הלחצים המופעלים עליה, פעילות השריר של שלפוחית השתן וכו׳.
- ציסטוסקופיה (Cystoscopy): בחלק מהמקרים מבוצעת סריקה של שלפוחית השתן מבפנים באמצעות מצלמה המוחדרת דרך השופכה על מנת לזהות מצבים אחרים שיכולים להתבטא בתסמינים דומים, למשל דלקת או גידול בשלפוחית השת.
איך מטפלים בשלפוחית רגיזה?
ניתן לטפל בשלפוחית רגיזה במגוון שיטות. הטיפול תלוי בחומרת הבעיה וכן בסיבות הגורמות לה, למשל איזון סכרת ושינוי תרופתי במידת הצורך. הטיפול הראשוני בשלפוחית רגיזה בדרך כלל מבוסס על שינויים התנהגותיים וטיפול תרופתי במידת הצורך. טיפולים מתקדמים יותר מוצעים במקרים בהם טיפול תרופתי לבדו לא מקל מספיק על הסימפטומים.
טיפול התנהגותי לשלפוחית רגיזה
מרכיב חשוב בטיפול בשלפוחית רגיזה הוא שינוי הרגלי חיים שעלולים להחמיר את המצב, ואימוץ טכניקות שעוזרות לשפר את פעילות השלפוחית ולשלוט בה יותר טוב. במסגרת הטיפול לרוב מומלצים שינויים בהרגלי השתיה והתזונה והימנעות מקפאין, אלכוהול ומשקאות מוגזים, וכן ניהול יומן השתנה לניטור עצמי של מתן השתן. הטיפול ההתנהגותי עשוי לכלול את המרכיבים הבאים:
- אימון שלפוחית: תוכנית מותאמת אישית לזמני התרוקנות קבועים. הקפדה על מתן שתן במרווחים שנקבעו מראש משפיעה על פעילות מערכת העצבים והשריר של שלפוחית השתן, ועוזרת לשפר את השליטה בשלפוחית, להגביר את קיבולת השלפוחית ולהפחית אירועים של דליפת שתן. ניתן לרווח בהדרגה את זמני מתן השתן.
- פיזיותרפיית רצפת אגן: תרגילים שנועדו לשפר את תפקוד שרירי רצפת האגן וכתוצאה מכך את השליטה בשלפוחית השתן. הפיזיותרפיה עשויה לכלול גירויים חשמליים עדינים להפעלת שרירים ספציפיים.
- ביופידבק: שיטה לאימון ושליטה בשרירי רצפת האגן ושלפוחית השתן המבוצעת במהלך פיזיותרפיה. השיטה מבוססת על אלקטרודות שרושמות גרפים על מסך בזמן הפעלת השרירים, שעוזרים למטופל/ת להיות מודע/ת יותר לפעילות שרירי רצפת האגן.
טיפול תרופתי לשלפוחית רגיזה
תרופות הן לעתים קרובות מרכיב עיקרי בטיפול בשלפוחית רגיזה, במקביל לטיפולים התנהגותיים. ניתן לטפל בשלפוחית רגיזה בתרופות ממספר משפחות שמשפיעות על פעילות השריר בשלפוחית השתן:
- תרופות אנטיכולינרגיות (Anticholinergic agents): תרופות המונעות התכווצויות לא רצוניות של שריר שלפוחית השתן ומהוות ברוב המקרים את הקו הראשון בטיפול התרופתי.
- תרופות בטא-3 אדרגנרגיות (Beta-3 adrenergic agents): תרופות התורמות להרפיית שריר השלפוחית. ניתנות במקרים בהם לא ניתן לתת תרופות אנטיכולינרגיות או כאשר הן לא עוזרות, ויכולות להינתן גם בשילוב עם תרופות אנטיכולינרגיות להגברת היעילות.
בנוסף, תכשירי אסטרוגן לנרתיק שניתנים לתופעות גיל המעבר יכולים לעתים לשפר תסמינים של שלפוחית רגיזה.
טיפולים נוספים ופולשניים לשלפוחית רגיזה
במקרים בהם הטיפולים התרופתיים לא עזרו מספיק לשיפור המצב או שתופעות הלוואי שלהם קשות מדי, ניתן לטפל באחת מהגישות הבאות:
- הזרקות בוטוקס לשלפוחית: לבוטוקס המוכר בעיקר מתחום הרפואה האסתטית יש שימושים רבים ברפואה, והוא מהווה טיפול יעיל לשלפוחית רגיזהֿ. מנגנון הפעולה של בוטוקס מבוסס על הרפיית השרירים שהוא מוזרק אליהם, וניתן להזריק אותו לשלפוחית השתן על מנת להרפות אותה ולמנוע התכווצויות לא רצוניות של שריר השלפוחית. הזרקות בוטוקס מבוצעות באמצעות ציסטוסקופיה, פעולה לסריקת שלפוחית השתן מבפנים באמצעות מצלמה המוכנסת דרך השופכה. בדרך כלל יש לחזור על הזרקת הבוטוקס אחת ל-6 חודשים, אך בחלק מהמקרים השפעתו ממושכת יותר.
- נוירומודולציה סקראלית (Sacral neuromodulation, SNM): טיפול המבוסס על גירוי חשמלי לעצבים של שלפוחית השתן באמצעות קוצב ש״מאפס״ את השלפוחית ומחזיר אותה לפעילות רגילה (בדומה לקוצב לב). השתלת הקוצב כוללת שתי פעולות כירורגיות: בראשונה משתילים אלקטרודה אל עצבי חוט השדרה התחתון דרך חור קטן בעור, ומחברים אותה לקוצב חיצוני (שנלבש בפאוץ׳) לתקופת ניסיון של כשבועיים. אם ההשפעה חיובית, לאחר שבועיים מחליפים את הקוצב החיצוני בקוצב קבוע קטן שמושתל מתחת לעור בגב התחתון.
- גירוי עצב השוקה האחורי (Percutaneous tibial nerve stimulation, PTNS): טיפול המבוסס על גירוי חשמלי של עצב בקרסול באמצעות מחט, שעוזר לאפס את שלפוחית השתן ולשפר את התפקוד שלה. הטיפול ניתן במרפאה בסדרה של מפגשים שבועיים לאורך 12 שבועות, ובהמשך ניתן לרווח את תדירות הטיפולים לפעם בחודש.
- ניתוח להגדלת נפח השלפוחית (Augmentation cystoplasty): טיפול מוצא אחרון למקרים עם תסמינים חמורים ביותר שאינם משתפרים עם שום טיפול אחר. במהלך הניתוח מסירים מקטע מהמעי ומחברים אותו אל שלפוחית השתן להגדלת הנפח והקיבולת שלה.
חוות דעת שניה בשלפוחית רגיזה – למה זה חשוב?
שלפוחית רגיזה היא תופעה נפוצה שפוגעת באיכות החיים של מטופלות ומטופלים רבים, וגורמת למצוקה רגשית ולהפרעות רבות בתפקוד היום-יומי כולל שיבוש השגרה, הפרעות שינה, פגיעה בעבודה ובחיי החברה ועוד. קיימות היום אפשרויות רבות לטיפול בשלפוחית רגיזה, וחוות דעת שניה יכולה לעזור לוודא שתקבלו את הטיפול הטוב ביותר.
מתי צריך לפנות לחוות דעת שניה?
- כאשר ישנו ספק בנכונות האבחנה שקיבלתם.
- לפני התחלת תוכנית טיפול, מכיוון שהגורם העיקרי להצלחת הטיפול הוא תוכנית טיפולית נכונה.
- כאשר הטיפול לא מניב תוצאות טובות מספיק, או במקרה של החמרה במצב.
מה היתרונות של חוות דעת שניה?
- רופאים הם בני אדם והם עלולים לטעות, ותמיד כדאי לקבל פרספקטיבה נוספת.
- חוות דעת שניה מפחיתה משמעותית את הסיכון לטעות רפואית, למשל אבחנה שגויה שעלולה להוביל לטיפול לא מתאים.
- מצד שני, כאשר שני רופאים ממליצים על אותו הטיפול, הסיכון לטעות רפואית הוא מזערי.
- חוות דעת שניה ניתנת על ידי אורולוג בעל מומחיות ספציפית בהפרעות תפקודיות של שלפוחית השתן, ולא אורולוג כללי.
- מומלץ לקבל חוות דעת שניה מרופא מבית חולים גדול כמו איכילוב או שיבא. בתי חולים אלה מציעים את המגוון הרחב ביותר של אפשרויות טיפול, ומשתמשים בכלים הטיפוליים והאבחנתיים המתקדמים ביותר.
- רופאים מבתי חולים קטנים לעתים רגילים לטפל בשיטות המקובלות באותם בתי חולים.
- אין רופא שמחזיק בכל הידע הרפואי, קורא את כל הפרסומים בעיתונות הרפואית המקצועית, משתתף בכל הכנסים וכו׳. רופאים שונים יכולים לתרום מידע שונה.
- לעתים מטופלות ומטופלים מתלבטים לגבי נכונות הטיפול שהם מקבלים, בשלב שכבר מאוחר מדי לשנות אותו. לכן חשוב לפנות לחוות דעת שניה לפני תחילת הטיפול.
- חשוב לקבל חוות דעת שניה מרופא שלא עובד עם קופת החולים, שכן קופות החולים לפעמים מקדמות טיפולים מסוימים מסיבות שלהן.
- פניה לחוות דעת שניה היא פרקטיקה מקובלת ונפוצה במדינות המערב (ארצות הברית ומדינות אירופה).
מה החסרונות של חוות דעת שניה?
- חוות דעת שניה היא בתשלום, והמחיר מתחיל מ-1500 ש״ח.
- תצטרכו להגיע פיזית לתל אביב כדי להיפגש עם הרופא.
למה כדאי לטפל בשלפוחית רגיזה בטופ איכילוב?
שלפוחית רגיזה היא בעיה רפואית שכיחה שגורמת לסבל רב, אבל קיימות היום שיטות טיפול רבות המאפשרות לשלוט בתסמינים ולשפר משמעותית את איכות החיים. לטיפול בשלפוחית רגיזה בטופ איכילוב יתרונות רבים:
- זמינות התור: תוכלו להגיע לפגישת ייעוץ אצל מומחה מוביל, אפילו פרופסור ידוע, תוך 2-3 ימים מפנייתכם.
- אפשרות בחירה ברופא המטפל: תוכלו לבחור באופן אישי את הרופא המתאים לכם ביותר על סמך ניסיונו הקליני ומומחיותו בטיפול בבעיה הרפואית הספציפית שלכם, למשל אורולוג מומחה בבעיות תפקוד של שלפוחית השתן בעל ניסיון רב בטיפול בשלפוחית רגיזה בשיטות מתקדמות.
- קבלת טיפול מהרופאים המובילים בתחומם: צוות הרופאים שלנו כולל את הרופאים הבכירים ביותר בארץ, כולל פרופסורים ומנהלי מחלקות שאי אפשר להגיע אליהם דרך קופות החולים.
- ייעוץ מעמיק, יסודי ורגיש עם יחס אישי: ביקור אצל רופא בקופת החולים נמשך 10-15 דקות. בזמן זה קשה לרופא לאסוף היסטוריה רפואית, לבחון את הבדיקות והטיפולים הקודמים, לקבוע טיפול ולהסביר עליו, וגם לענות על שאלות. לעומת זאת, ביקור פרטי אצל רופא נמשך כשעה. בזמן זה הרופא יכול לשוחח עם המטופל/ת בנחת ובסבלנות, לעבור על כל הבדיקות והטיפולים הקודמים, לדון באפשרויות הטיפול וגם לענות על כל שאלותיכם.
- סוגיית הפרטיות: שלפוחית רגיזה היא בעיה רגישה שעשויה לעורר מבוכה, וחלק מהמטופלות והמטופלים מעדיפים לשמור אותה בסוד. במקרה זה לביקור פרטי אצל הרופא יש יתרון נוסף: ביקור זה לא יופיע בתיק הרפואי המנוהל על ידי קופת החולים שלכם.
- הפניה לשיטות האבחון והטיפול המתקדמות ביותר: חלק מהטיפולים החדשניים לשלפוחית רגיזה הם יקרים, ולעתים רופאים בקופות החולים נמנעים מלהפנות מטופלים לבדיקות וטיפולים יקרים. לעומת זאת, רופא פרטי אינו קשור בהסכמים עם קופות החולים ולכן מפנה לבדיקות ולטיפולים הנחוצים, ללא קשר לעלות שלהם. קופת החולים מצידה משלמת (נותנת טופס 17) עבור בדיקות וטיפולים שנקבעו על ידי רופא מומח.
