לימפומה

Напарстек Элизабет

אליזבת נאפרסטק

פרופ'

מנהל המחלקה להמטולוגיה

Лечение лимфомы в Израиле

לימפומה היא סרטן של תאי דם לבנים בשם לימפוציטים (Lymphocytes) השייכים למערכת הלימפה. מערכת הלימפה היא חלק ממערכת החיסון, והיא כוללת קשריות (בלוטות) לימפה, צינורות לימפה ורקמה לימפטית באיברים שונים. מערכת הלימפה כוללת גם את הטחול, השקדים, בלוטת התימוס ומח העצם.

לימפומה היא מצב בו לימפוציטים מתרבים בצורה בלתי מבוקרת ומהירה. המחלה מתחילה בדרך כלל בקשרית לימפה, אך היא יכולה להתחיל מאחד מהאיברים הלימפטיים או מרקמה לימפטית באיברים אחרים, למשל לימפומה של מערכת העיכול, העור או מערכת העצבים. לימפומה יכולה להופיע בגילאים שונים; חלק מסוגי הלימפומה אופייניים למבוגרים, וסוגים אחרים אופייניים לנוער ומבוגרים צעירים.

לימפומה יכולה להתפתח על רקע מחלה אחרת המשפיעה על מערכת החיסון, למשל מצבים של מערכת חיסון מוחלשת כתוצאה ממחלה או תרופות, מחלות אוטואימוניות המאופיינות בפעילות בלתי מבוקרת של מערכת החיסון כנגד מרכיבי הגוף עצמו, וזיהומים ויראליים מסוימים כמו HIV או וירוס אפשטיין-בר (EBV).

מהם הסוגים של לימפומה?

ישנם סוגים רבים של לימפומות הנבדלים זה מזה בסוג התאים המעורבים במחלה, מיקום המחלה באיברים מסוימים, וקצב ההתקדמות של המחלה. ניתן לחלק את הלימפומות על פי קצב ההתקדמות שלהן ללימפומות אגרסיביות המתקדמות במהירות גבוהה, ולימפומות אינדולנטיות המתקדמות באיטיות ובהדרגה. 

לימפומות מתחלקות לשתי קטגוריות עיקריות:

  • לימפומת הודג׳קין (Hodgkin lymphoma)
  • לימפומה שאינה הודג׳קין (Non-Hodgkin lymphoma)

מה התסמינים של לימפומה?

לימפומה יכולה לגרום לתסמינים שונים שרובם אינם ספציפיים:

  • נפיחות בבלוטות לימפה שאינה כואבת, למשל בצוואר, בבית השחי או במפשעה
  • חום 
  • עייפות וחולשה
  • הזעות לילה
  • ירידה לא מכוונת במשקל
  • קוצר נשימה
  • גרד בעור
  • לימפומה עשויה לגרום לתסמינים הקשורים לאיברים ספציפיים שהיא מערבת, לדוגמה נגע עורי, תסמינים במערכת העיכול, תסמינים במערכת העצבים וכו׳.
בדיקות דם
בדיקות דם

איך מאבחנים לימפומה?

חשד קליני ללימפומה יכול לעלות בעקבות הופעת תסמינים אופייניים. תהליך הבירור של לימפומה כולל את הבדיקות הבאות:

  • בדיקה גופנית מקיפה לחיפוש קשריות לימפה מוגדלות ומאפיינים נוספים שיכולים לכוון לאבחנה של לימפומה, למשל טחול מוגדל, ירידה במשקל וכו׳.
  • בדיקות דם: לימפומה עשויה לגרום לשינויים בספירת הדם. בדיקת דם בשם LDH מרמזת על התחלקות מוגברת של תאים ויכולה לסייע באבחנה של לימפומה ובקביעת דרגת החומרה שלה. חלק מהלימפומות מתבטאות גם בעליה במדדי דלקת. כמו כן, עשויות להתבצע בדיקות דם לנוגדנים וחלבונים ספציפיים שאופייניים ללימפומה, למשל בטא-2-מיקרוגלובולין. הבירור כולל לעתים בדיקות דם לזיהומים ויראליים כמו HIV.
  • בדיקות הדמיה: מסייעות לאתר ולמקם את הלימפומה, לקבוע את מידת התפשטותה בקשריות הלימפה ובאיברים הלימפטיים, ולזהות מעורבות של המחלה באיברים אחרים. הבדיקות עשויות לכלול צילומי רנטגן, CT, MRI, מיפוי עצמות, PET-CT וכו׳.
  • ביופסיה: האבחנה של לימפומה נקבעת על ידי נטילת דגימה מהרקמה להתבוננות תחת מיקרוסקופ על מנת לזהות את תאי הלימפומה ולקבוע את הסוג הספציפי שלה. הביופסיה מתבצעת באמצעות הסרה כירורגית של קשריות לימפה חשודות. הבירור כולל גם ביופסיית מח עצם על מנת לקבוע אם הוא מעורב במחלה. במקרים בהם ישנו חשד ללימפומה שמערבת איברים אחרים, עשויות להתבצע ביופסיות ספציפיות לאותם איברים.
  • בדיקות מולקולריות: הרקמה שנדגמה בביופסיה עוברת סדרת בדיקות מיוחדות לזיהוי סוג התאים המעורב במחלה ומאפיינים מולקולריים של סוגי לימפומה ספציפיים. מאפיינים מולקולריים מסוימים משפיעים גם על אפשרויות הטיפול.
  • ניקור מותני: בדיקה של נוזל השדרה לזיהוי תאי לימפומה עשויה להתבצע בחשד למעורבות של מערכת העצבים ובמסגרת הבירור של סוגי מסוימים של לימפומות אגרסיביות.

לאחר קביעת האבחנה של לימפומה והסוג הספציפי שלה בביופסיה, נקבע השלב (Stage) של המחלה, כלומר מידת התפשטותה בגוף. במערכת העיקרית לקביעת השלב של לימפומה ישנם 4 שלבים שנקבעים על פי כמות קשריות הלימפה המעורבות במחלה, מעורבות של איברים נוספים במערכת הלימפה ומעורבות איברים אחרים. שלב גבוה יותר מעיד על מחלה מפושטת ומתקדמת יותר.

איך מטפלים בלימפומה?

הטיפול בלימפומה תלוי בגורמים רבים כגון הסוג הספציפי של הלימפומה, השלב שלה, מאפיינים תאיים ומולקולריים של המחלה, האיברים שהיא מערבת וכו׳. הטיפול תלוי גם בגורמים הקשורים למטופל/ת כמו הגיל והמצב הבריאותי הכללי. 

מטרת הטיפול היא ריפוי מלא של המחלה או השגת רמיסיה (הפוגה) במחלה לזמן רב ככל האפשר. הטיפול בלימפומה שמתקדמת במהירות בדרך כלל אגרסיבי, אך בלימפומה איטית מקובלת לעתים גישת מעקב פעיל ודחיית הטיפול עד להופעת סימפטומים, תוך ניטור הדוק של בדיקות דם והמצב הבריאותי הכללי.

מאיץ לינארי במחלקת האונקולוגיה
מאיץ לינארי במחלקת האונקולוגיה

מרכיבי הטיפול האונקולוגי בלימפומה

הטיפול מבוסס על פרוטוקולים אונקולוגיים המותאמים לכל סוג של לימפומה ולדרגת האגרסיביות שלה. הגורם העיקרי המשפיע על הפרוטוקולים הטיפוליים הוא סוג הלימפומה – הודג׳קין ולימפומה שאינה הודג׳קין. הטיפול בלימפומה עשוי לכלול את המרכיבים הבאים:

  • כימותרפיה: הטיפול העיקרי בלימפומה הוא לעתים קרובות שילוב של תרופות כימותרפיות. ישנם פרוטוקולים רבים לטיפול כימותרפי ללימפומה, והפרוטוקול נבחר בהתאם לסוג הלימפומה, דרגת האגרסיביות שלה והשלב שלה. לעתים הטיפול הכימותרפי מלווה במתן סטרואידים על מנת להגביר את יעילותו. בפרוטוקולים מסוימים הכוללים כימותרפיה במינון גבוה ניתן גם טיפול בגורם גדילה בשם Granulocyte colony-stimulating factor – GCSF, שמעודד את מח העצם לייצר תאי דם לבנים תקינים שהכימותרפיה עלולה לפגוע בהם.
  • הקרנות: טיפול בקרינה הוא מרכיב חשוב בסוגים רבים של לימפומה. לרוב הטיפול ניתן בשילוב עם כימותרפיה, אך בסוגים מסוימים של לימפומות איטיות וממוקמות ניתן לטפל בקרינה בלבד. ישנם פרוטוקולים שונים של טיפולי קרינה ללימפומה המתאימים לסוגים ושלבים שונים של המחלה.
  • טיפול ביולוגי: מרכיב חשוב נוסף בטיפול בלימפומות הוא תרופות בעלי מנגנוני פעולה ייחודיים המשפיעים באופן ממוקד על מאפיינים מולקולריים של תאי הלימפומה, וגורמות להרס ממוקד של התאים. הטיפול הביולוגי בלימפומה עשוי לכלול את המרכיבים הבאים:
    • נוגדנים חד-שבטיים (Monoclonal antibody therapy): נוגדנים שיוצרו במעבדה המכוונים ספציפית אל מרכיבים בתאי הלימפומה, והורסים את תאי הלימפומה באופן סלקטיבי. נוגדנים חד-שבטיים מהווים את הטיפול הביולוגי העיקרי בלימפומה.
    • אימונותרפיה (Immunotherapy): משפחת תרופות ייחודית שמפעילה את מערכת החיסון של המטופל/ת להילחם בתאי הסרטן באופן ממוקד.
    • רדיואימונותרפיה (Radioimmunotherapy): טיפול ייחודי המשלב נוגדנים חד-שבטיים שמחובר אליהם חומר רדיואקטיבי. למעשה זהו טיפול קרינתי ממוקד ביותר, מכיוון שהנוגדנים מכוונים באופן סלקטיבי אל תאי הלימפומה, והחומר הרדיואקטיבי פולט קרינה ישירות לתאי הסרטן.
  • השתלת מח עצם: הטיפולים בלימפומה עשויים לפגוע בייצור תאי הדם התקינים במח העצם. לכן, הטיפול עשוי לכלול השתלת תאים המטופוייטים (תאי גזע שמתפתחים לתאי דם) תקינים על מנת לשחזר את מח העצם. הטיפול המקובל בלימפומה הוא השתלת מח עצם עצמית, בה תאי הגזע נאספים מהמטופל/ת לפני קבלת כימותרפיה במינון גבוה. לאחר מתן הכימותרפיה תאי הגזע מוחזרים אל זרם הדם בעירוי.
  • טיפול בתאי חיסון מהונדסים (CAR T-cell therapy): טיפול חדשני ללימפומה המבוסס על נטילת תאי דם לבנים מסוימים מהדם של המטופל/ת, הינדוס התאים במעבדה כך שיתקפו את תאי הסרטן באופן ממוקד והחזרתם לזרם הדם בעירוי.
  • ניתוח: טיפול כירורגי הוא נדיר בלימפומה, מכיוון שברוב המקרים זו מחלה שמערבת כמה אזורים בגוף בו זמנית. יחד עם זאת, ניתוח עשוי להוות מרכיב בטיפול בלימפומה שממוקדת באתר אחד ספציפי, למשל הטחול או הקיבה.

חוות דעת שניה בלימפומה – למה זה חשוב?

לימפומה היא קבוצה גדולה של מחלות שחלקן מסוכנות מאוד ומתקדמות במהירות גבוהה. ישנן אפשרויות רבות לטיפול בלימפומה, אך אבחנה מדויקת של סוג המחלה והשלב שלה חיונית להתאמת הטיפול הנכון. לכן, חשוב לעבור את הבירור ולקבל את הטיפול מצוות רפואי מנוסה. חוות דעת שניה מסייעת לוודא שתקבלו את הטיפול הטוב ביותר.

מתי צריך לפנות לחוות דעת שניה?

  • כאשר אתם חשים ספק לגבי נכונות האבחנה.
  • לפני התחלת תוכנית טיפול, מכיוון שהגורם החשוב ביותר להצלחת הטיפול הוא תוכנית טיפולית נכונה.
  • כאשר הטיפול לא מניב את התוצאות הרצויות, או במקרה של חזרת המחלה.

מה היתרונות של חוות דעת שניה?

  • רופאים הם בני אדם והם עלולים לטעות, ותמיד כדאי לקבל פרספקטיבה נוספת.
  • חוות דעת שניה מקטינה משמעותית את הסיכוי לטעות רפואית, למשל אבחנה שגויה של סוג הסרטן או השלב שלו, שעלולה לגרור טיפול שאינו מתאים. 
  • מצד שני, אם שני רופאים ממליצים על אותו טיפול, הסיכון לטעות רפואית הוא מזערי.
  • חוות דעת שניה יכולה לחזק את ביטחונכם באבחנה ובטיפול שהוצע לכם, ולעזור לכם להרגיש מוכנים יותר לקראתו.
  • חוות דעת שניה ניתנת על ידי רופא/ה בעל/ת מומחיות ספציפית בבעיה הרפואית שלך, למשל המטואונקולוג/ית בעל/ת מומחיות ספציפית בטיפול בלימפומה ולא המטולוג כללי.
  • מומלץ לקבל חוות דעת שניה מרופא ממרכז רפואי גדול כמו איכילוב או שיבא. בתי חולים אלה מציעים את המגוון הרחב ביותר של אפשרויות טיפול ומשתמשים בכל השיטות האבחוניות והטיפוליות המודרניות.
  • רופאים מבתי חולים קטנים לעתים רגילים לטפל בשיטות המקובלות באותם בתי חולים.
  • לעתים לרופאים יש גישות טיפול מועדפות שהתרגלו אליהן, ורופא אחר יכול להציע גישה טיפולית שונה.
  • אין רופא המחזיק בכל הידע הרפואי, קורא את כל הפרסומים המדעיים בספרות הרפואית המקצועית, משתתף בכל הכנסים וכו׳. לרופאים שונים פרספקטיבות שונות והם יכולים לתרום מידע שונה.
  • לעתים מטופלים חשים ספק לגבי הטיפול שהם מקבלים, ובשלב הזה כבר מאוחר מדי לשנות אותו וצריך לסיים את הטיפול. לכן חשוב לפנות לחוות דעת שניה לפני תחילת הטיפול.
  • חשוב לפנות לרופא שאינו עובד עם קופת החולים, שכן קופות החולים לעתים מקדמות טיפולים מסוימים מסיבות שלהן.
  • פניה לחוות דעת שניה מרופא נוסף היא פרקטיקה מקובלת ונפוצה במדינות המערב (ארצות הברית ומדינות אירופה).

מה החסרונות של חוות דעת שניה?

  • חוות דעת שניה היא בתשלום, והמחיר מתחיל מ-1500 ש״ח.
  • תצטרכו להגיע פיזית לתל אביב כדי להיפגש עם הרופא.

למה כדאי לטפל בלימפומה בטופ איכילוב?

לימפומות עשויות להיות אגרסיביות ומסוכנות, אך קיים מגוון רחב של אפשרויות טיפול שיכולות להוביל לריפוי מלא או רמיסיה ארוכת טווח. ישנה חשיבות גבוהה לקבלת הטיפול מצוות רפואי מנוסה.

יש יתרונות רבים לטיפול בלימפומה בטופ איכילוב:

  • זמינות התור: תוכלו להגיע לפגישה עם מומחה מוביל, אפילו פרופסור ידוע, תוך 2-3 ימים לאחר פנייתכם.
  • אפשרות בחירה ברופא המטפל: תוכלו לבחור באופן אישי את הרופא המתאים לכם ביותר על סמך ניסיונו הקליני ומומחיותו בטיפול בבעיה הרפואית הספציפית שלכם, למשל המטואונקולוג מומחה בטיפול בלימפומה.
  • קבלת טיפול מהרופאים המובילים בתחומם: הצוות הרפואי שלנו כולל את הרופאים הבכירים ביותר בארץ, כולל פרופסורים ומנהלי מחלקות שאי אפשר להגיע אליהם דרך קופות החולים ובתי החולים.
  • ייעוץ מעמיק ויסודי: ביקור אצל רופא בקופת החולים נמשך 10-15 דקות. בזמן זה קשה לרופא לאסוף היסטוריה רפואית, לבחון את הבדיקות והטיפולים הקודמים, לקבוע טיפול ולהסבירו למטופל/ת, ולענות על שאלות. לעומת זאת, ביקור פרטי אצל רופא נמשך כשעה. בזמן זה הרופא יכול לשוחח עם המטופל/ת בנחת, לעבור על כל הבדיקות והטיפולים הקודמים, לדון באפשרויות הטיפול, וגם לענות על כל שאלותיכם.
  • הפניה לשיטות האבחון והטיפול המתקדמות ביותר: חלק מהבדיקות האבחנתיות והטיפולים החדשניים ללימפומה הם יקרים, ולעתים רופאים בקופות החולים נמנעים מלהפנות מטופלים לבדיקות וטיפולים יקרים. לעומת זאת, רופא פרטי אינו קשור בהסכמים עם קופות החולים ולכן מפנה לבדיקות ולטיפולים הנחוצים, ללא קשר לעלות שלהם. קופת החולים מצידה משלמת (נותנת טופס 17) עבור בדיקות וטיפולים שנקבעו על ידי רופא מומחה.
דילוג לתוכן