פריצת דיסק

Профессор Цви Лидар

צבי לידר

פּרוֹפֶסוֹר

ראש המחלקה לכירורגית עמוד שדרה

Лечение межпозвоночной грыжи в Израиле

פריצת דיסק היא תופעה אורתופדית נפוצה המשפיעה על הדיסקים הבין-חולייתיים בעמוד השדרה. הדיסקים הבין-חולייתיים הם סחוסים הממוקמים בין חוליות עמוד השדרה ומהווים בולמי זעזועים. כל דיסק מורכב משכבות של קרומים עם נוזל ביניהם. החלק החיצוני של הדיסק נקרא טבעת (Annulus fibrosus) ועשוי מרקמת סחוס סיבית וקשיחה יותר, והחלק הפנימי נקרא גרעין (Nucleus pulposus) ועשוי מסחוס רך יותר דמוי ג׳ל.

מהי פריצת דיסק?

פריצת דיסק היא תהליך שבו בעקבות לחץ גבוה מדי על עמוד השדרה לאורך זמן, גרעין הדיסק פורץ דרך קרעים בקרומי הטבעת. פריצת דיסק יכולה להתרחש בכל מקום בעמוד השדרה, אבל היא אופיינית בעיקר לגב התחתון. התסמינים של פריצת דיסק תלויים במיקומו בעמוד השדרה של הדיסק המעורב, וגם במידת הנזק לדיסק. לעתים קרובות פריצת דיסק משפיעה רק על צד אחד של הגוף. הסימפטום העיקרי של פריצת דיסק הוא כאב, ותיתכן גם חולשה או תחושת עקצוץ (״נמלים״) ברגל המעורבת (או בזרוע במקרה של פריצת דיסק בעמוד השדרה הצווארי).

במקרים רבים, כאשר נפרצים רק קרומים פנימיים בדיסק, אין כאב כלל. הכאב מופיע כאשר פריצת הדיסק מערבת גם שכבות חיצוניות בטבעת, ומופעל לחץ על עצבים. הכאב מחמיר בהדרגה עם התקדמות הנזק. במקרים מסוימים של נזק מתמשך, הגרעין פורץ לחלוטין מהטבעת (פריצת דיסק מלאה) ויכול להפעיל לחץ על חוט השדרה והעצבים היוצאים ממנו ואפילו לגרום לנזקים בלתי הפיכים.

איך מאבחנים פריצת דיסק?

חשד קליני לפריצת דיסק עולה בדרך כלל בעקבות תסמינים כמו כאב בדפוס אופייני. במסגרת תהליך הבירור עשויות להתבצע הבדיקות הבאות:

  • בדיקה גופנית הכוללת איתור מקומות רגישים בעמוד השדרה, וביצוע תנועות מסוימות על מנת לבדוק אם הן גורמות לכאב.
  • בדיקה נוירולוגית: בדיקה לתפקודים השונים של מערכת העצבים, כולל תנועה, חישה, רפלקסים, יכולת הליכה ועוד.
  • בדיקות הדמיה: ממצאים אופייניים בבדיקה גופנית יכולים להספיק לקביעת האבחנה, אבל במקרים רבים מבוצעות בדיקות הדמיה על מנת לזהות במדויק את האזור המעורב וגם לשלול מצבים אחרים, למשל:
    • צילום רנטגן: אינו יעיל בזיהוי פריצת דיסק, אבל עוזר לשלול מצבים אחרים שיכולים לגרום לתסמינים דומים.
    • סי-טי (CT): סריקה שנותנת תמונה יותר מפורטת של עמוד השדרה והמבנים הסמוכים לו. לעתים מתבצעת סריקת סי-טי לאחר הזרקת חומר ניגוד לתוך נוזל השדרה, בשם מיאלוגרפיה (Myelography).
    • אם-אר-איי (MRI): בדיקת ההדמיה העיקרית והיעילה ביותר לאבחנת פריצת דיסק. בדיקה זו רגישה ביותר בהדמיית הדיסקים הבין חולייתיים ומזהה את מיקומה של פריצת הדיסק ואת העצבים המושפעים ממנה.
  • בדיקות עצביות: בדיקות ספציפיות לתפקוד העצבים שמסייעות למקם את הפגיעה העצבית:
    • אלקטרומיוגרפיה (Electromyography, EMG): בדיקה הרושמת את הפעילות החשמלית בשרירים בתנועה ובמנוחה על ידי דקירת השרירים באלקטרודה מיוחדת.
    • בדיקת הולכה עצבית (Nerve conduction study): בדיקה הרושמת את הפעילות החשמלית בעצבים ובשרירים על ידי הולכת זרם חשמלי דרכם באמצעות אלקטרודות המוצמדות לעור.
חדר קבלת חולים ראשוני
חדר קבלת חולים ראשוני

איך מטפלים בפריצת דיסק?

צעדים מניעתיים לפריצת דיסק כוללים פעילות גופנית לחיזוק שרירי הגב, שמירה על משקל גוף תקין והקפדה על יציבה טובה ונשיאת משקל נכונה (להרים דרך הרגליים ולא דרך הגב). הטיפול בפריצת דיסק מתחיל בדרך כלל מטיפול שמרני על ידי תרופות ופיזיותרפיה, וקיימות אפשרויות כירורגיות למקרים בהם הטיפול התרופתי אינו מספיק.

טיפול תרופתי לפריצת דיסק

הטיפול התרופתי מבוסס על תרופות נוגדות כאב ודלקת ממשפחות שונות:

  • תרופות ללא מרשם: בעיקר נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (Nonsteroidal anti-inflammatory drugs, NSAIDs) כמו איבופרופן בשילוב עם משככי כאבים ללא מרשם כמו אקמול.
  • תרופות נוירופתיות: תרופות מרשם המשככות כאב באמצעות השפעה על מערכת העצבים, למשל: Lyrica, Cymbalta.
  • מרפי שרירים: לעתים קרובות ניתנים בנוסף למשככי הכאבים, במיוחד במקרים עם התכווצויות שרירים.
  • סטרואידים: תרופות המפחיתות את התגובה הדלקתית. סטרואידים ניתנים בדרך כלל בהזרקה ישירה לעמוד השדרה, אך במקרים מסוימים ניתנים סטרואידים פומיים (כדורים) לתקופה קצרה.
  • אופיואידים: קבוצה של משככי כאבים חזקים שניתנים במקרים מסוימים בהם תרופות אחרות לא מביאות להטבה מספקת, אך משתדלים בדרך כלל להימנע מהם בשל פוטנציאל התמכרות גבוה.

טיפול כירורגי לפריצת דיסק

ניתוח הוא אפשרות טיפולית במקרים בהם הטיפול התרופתי אינו מספיק לשיפור הסימפטומים של פריצת דיסק. מטרת הניתוחים היא להקל על הלחץ בתעלת השדרה – דקומפרסיה (Decompression). ניתוח הוא גם הטיפול במקרים חמורים במיוחד של פריצת דיסק, למשל כאשר ישנה חולשת שרירים משמעותית, קשיי הליכה, איבוד שליטה בסוגרים וכו׳.

  • דיסקקטומי (Discectomy): הניתוח העיקרי לפריצת דיסק, במהלכו מסירים את החלק הבולט של הדיסק ומקלים על הלחץ העצבי. כיום ניתן לבצע את הניתוח בשיטות מיקרו-פולשניות אנדוסקופיות, בעלות זמני החלמה מהירים יותר, פחות כאב ופחות סיבוכים מאשר ניתוח פתוח.
  • נוקלאופלסטיה (Nucleoplasty): פרוצדורה מיקרו-פולשנית המתאימה למקרים קלים יחסית בהם הטבעת החיצונית עדיין שלמה. זוהי פעולה קצרה המבוצעת תחת שיקוף, במהלכה מחדירים מחט מיוחדת לתוך הדיסק הפגוע וממיסים את הגרעין, כך שהדיסק מתכווץ והלחץ מוקל.
  • למינקטומי (Laminectomy): במקרים מסוימים יש צורך בהסרת החלק האחורי של החוליה שנקרא למינה על מנת להשיג גישה אל הדיסק הפגוע ו/או להקל על הלחץ בתעלת השדרה. במקרים מסוימים בנוסף ללמינקטומי מבוצע גם איחוי עמוד שדרה (Spinal fusion), בו מחברים שתי חוליות או יותר זו לזו.
  • ניתוח החלפת דיסק (Total disc replacement, TDR): ניתוח שיכול להוות חלופה לאיחוי עמוד שדרה במקרים מסוימים, במהלכו מסירים את הדיסק הפגוע במלואו ומשתילים במקומו דיסק מלאכותי.

חוות דעת שניה בפריצת דיסק – למה זה חשוב?

פריצת דיסק היא בעיה אורתופדית נפוצה מאוד, שיכולה לגרום לסבל רב למטופלים רבים. קיימות אפשרויות רבות לטיפול בפריצת דיסק, וחוות דעת שניה עוזרת לוודא שתקבלו את הטיפול הטוב ביותר.

מתי צריך לפנות לחוות דעת שניה?

  • כאשר אינכם בטוחים בנכונות האבחנה שקיבלתם.
  • לפני התחלת תוכנית טיפולית, בעיקר תוכנית מורכבת הכוללת התערבות כירורגית, מכיוון שהגורם העיקרי להצלחת הטיפול הוא תוכנית טיפול מדויקת.
  • כאשר הטיפול לא הניב תוצאות טובות מספיק, או במקרה של החמרה במצב.

מה היתרונות של חוות דעת שניה?

  • רופאים הם בני אדם והם עלולים לטעות, ותמיד כדאי לקבל פרספקטיבה נוספת.
  • חוות דעת שניה מפחיתה משמעותית את הסיכון לטעות רפואית, למשל אבחנה שגויה שיכולה להוביל לטיפול לא מתאים.
  • מצד שני, כאשר שני רופאים ממליצים על אותו הטיפול, הסיכון לטעות רפואית הוא מזערי.
  • ניתן לקבל חוות דעת שניה מרופא בעל מומחיות ספציפית בבעיה הרפואית שלכם, למשל אורתופד מומחה עמוד שדרה ולא אורתופד כללי.
  • לרופאים שונים יש לעתים גישות טיפול מועדפות עליהם (למשל טיפול שמרני לעומת טיפול כירורגי), ורופא אחר יכול להציע גישה טיפולית שונה.
  • מומלץ לקבל חוות דעת שניה מרופא מבית חולים גדול כמו איכילוב ושיבא. בבתי חולים אלה משתמשים בכל שיטות האבחון והטיפול המודרניות, והם מציעים את המגוון הרחב ביותר של אפשרויות טיפול.
  • רופאים מבתי חולים קטנים לעתים רגילים לעבוד בשיטות הקיימות באותם בתי חולים.
  • אין רופא שמחזיק בכל הידע הרפואי, קורא את כל הפרסומים המדעיים בעיתונות הרפואית, משתתף בכל הכנסים ומעודכן בכל החידושים. רופאים שונים יכולים לתרום מידע שונה.
  • לעתים מטופלים מתלבטים לגבי נכונות הטיפול שהם מקבלים, בשלב שכבר מאוחר מדי לשנות אותו. לכן חשוב לפנות לחוות דעת שניה לפני תחילת הטיפול.
  • חשוב לקבל חוות דעת שניה מרופא שאינו עובד עם קופת החולים, שכן קופות החולים לפעמים מקדמות טיפולים מסוימים מסיבות שלהן.
  • פניה לחוות דעת שניה היא פרקטיקה מקובלת ונפוצה במדינות המערב (ארצות הברית ומדינות אירופה).

מה החסרונות של חוות דעת שניה?

  • חוות דעת שניה היא בתשלום והמחיר מתחיל מ-1500 ש״ח.
  • תצטרכו להגיע פיזית לתל אביב כדי להיפגש עם הרופא.

למה כדאי לטפל בפריצת דיסק בטופ איכילוב?

פריצת דיסק היא בעיה שכיחה מאוד, ויש הרבה אפשרויות שונות לטיפול בה. יש חשיבות לקבלת טיפול מצוות רפואי מיומן ומנוסה. לטיפול בפריצת דיסק בטופ איכילוב יש מגוון יתרונות:

  • זמינות התור: תוכלו להגיע לביקור אצל מומחה מוביל, אפילו פרופסור ידוע, תוך 2-3 ימים לאחר פנייתכם.
  • אפשרות בחירה ברופא המטפל: תוכלו לבחור באופן אישי את הרופא המתאים לכם ביותר על סמך ניסיונו הקליני ומומחיותו בטיפול בבעיה האורתופדית הספציפית שלכם, למשל אורתופד מומחה עמוד שדרה בעל ניסיון רב בניתוחי דיסק בשיטות החדשניות ביותר.
  • קבלת טיפול מרופאים מובילים בתחומם: צוות הרופאים שלנו מורכב מהרופאים הבכירים ביותר בתחומם בישראל, כולל פרופסורים ומנהלי מחלקות שאי אפשר להגיע אליהם דרך קופות החולים.
  • ייעוץ מעמיק ויסודי: ביקור אצל רופא בקופת חולים נמשך 10-15 דקות. בזמן זה קשה מאוד לרופא לאסוף היסטוריה רפואית, לבחון את הבדיקות הקודמות, לקבוע טיפול, להסביר את הטיפול למטופל ולענות על שאלות. לעומת זאת, ביקור פרטי אצל רופא נמשך כשעה. בזמן זה הרופא יכול לשוחח בנחת עם המטופל, לערוך בדיקה גופנית מקיפה, לעבור על כל הבדיקות והטיפולים הקודמים, לדון באפשרויות הטיפול וגם לענות על כל שאלותיכם.
  • הפניה לשיטות האבחון והטיפול המתקדמות ביותר: לעתים רופאים בקופות החולים נמנעים מלהפנות מטופלים לבדיקות וטיפולים יקרים. רופא פרטי אינו קשור להסכמים עם קופת החולים ומפנה לבדיקה או לטיפול הנחוצים ללא קשר לעלותם. קופת החולים מצידה משלמת (נותנת טופס 17) לבדיקות וטיפולים שנקבעו על ידי רופא מומחה.

תאריך פרסום:

דילוג לתוכן